מדי שנה מתים כ-6 מיליוני בני אדם מרעב. המדינות העשירות יודעות כי מוטלת עליהן אחריות מוסרית לעצירת המגמה המדאיגה. עם זאת, הצעדים הננקטים מצד המערב לא מספיקים. מיליוני בני אדם עדיין מתים מדי שנה וקצב השיקום אינו מדביק עדיין את קצב התפשטות העוני. היום הבינלאומי למאבק בעוני מטעם האו"ם מזכיר לכולנו מדי שנה את אותם מיליוני בני אדם הנמצאים בסכנת חיים באותה שנה ואותם מיליארדי בני אדם החיים בעוני מחפיר.
מהו עוני?
עוני הוא מצב של מחסור במשאבים לקיום עצמי. נהוג לחלק את העוני לשניים: עוני מוחלט- בו אין לאדם את היכולת הכלכלית לקיים את עצמו. מנגד, יש הסוברים כי קיום בכבוד הוא דבר סובייקטיבי הנתון לחילוקי דעות, ולכן יש לבחון אותו באופן יחסי אל מול שאר בני האדם בחברה נתונה ולשאול האם אדם מסוים חיי ברמה נמוכה משמעותית מזו של יתר האנשים בסביבתו הקרובה? אלו רואים בעוני כדבר יחסי ותלויי מקום. לפיהם, חייהם של העניים בישראל שונים מחייהם של העניים בסומליה.
עם זאת, דבר משותף לשניהם הוא כי בשניהם המדינה לא מספקת לאזרח את מלא הזכויות האדם והאזרח.
על עוני וזכויות האדם
מיליוני בני אדם החיים בעוני לא מסוגלים לשלם לטיפול רפואי בסיסי ומתים מסיבוכים רפואיים, אשר לעיתים קרובות פשוטים למדי בעולם המערבי.
מיליוני בני אדם לא זוכים לדיור נאות וחיים בתנאי תברואה המסכנים את חייהם.
מדינות רבות מדי לא נותנות לנושא העוני את המשקל והטיפול המתאים בסדרי העדיפויות ולא רואות בו כפגיעה בזכויות אדם.
זכויות הן דבר שמגיע לאדם וכאשר מדובר בחברה האנושית אנו מבדילים בין כמה סוגים של זכויות. ישנן זכויות אדם בסיסיות, המגיעות לאדם מעצם היותו אדם והן: הזכות לחיים ולביטחון, הזכות לכבוד, הזכות לקניין, הזכות לחירות, הזכות לשוויון והזכות להליך הוגן.
מדינה דמוקרטית מחויבת למלא אחר זכויות בסיסיות אלה, אשר מתוכן נגזרות קבוצות זכויות נוספות כגון זכויות פוליטיות, זכויות חברתיות וזכויות קבוצה. שתי הקבוצות האחרונות נחשבות כזכויות מוענקות, אשר מדינה מחליטה אם להעניקן או לו מאחר והן כרוכות בשיקולים תקציביים ופוליטיים. חשוב לציין כי אם מדינה לא מעניקה אותן, אין זה אומר כי היא לא דמוקרטית. הבחירה אם להעניק או לא להעניק נוגעת גם למדיניות החברתית כלכלית המועדפת על השלטון (ליברלית אל מול סוציאל דמוקרטית) ולמשקל הניתן לחירות אל מול שוויון.
נושא העוני נוגע לתחום הזכויות החברתיות, אשר כוללות בין היתר את הזכויות הבאות: הזכות לדיור, הזכות לבריאות, הזכות לקיום בכבוד, הזכות לעבודה, הזכות לחינוך והזכות לשירותי רווחה.
נכון, בישראל למרבה המזל לא רואים ברחובות תמונות זוועה של ילדים נפוחי בטן ואמהות ללא היכולת להניק מרוב רעב, אם כי לצערנו בחדרי חדרים גם אצלנו מדי פעם שומעים על הקשיש החי במצוקה תמידית וברעב, על אנשים החיים בתנאים תברואתיים קשים, על "הזקנה השוכבת במסדרון בית החולים" מפאת מחסור במיטות וכו. לכן, כשמדובר במדינה מערבית כישראל מדובר לרוב בעוני יחסי ולא מוחלט.
קו העוני בישראל מוגדר כ-50% מההכנסה הפנויה החציונית למשפחה (קו שלחצי מהמשפחות יש הכנסה גבוהה ממנו ולחצי נמוכה ממנו). על פי המוסד לביטוח לאומי לשנת 2007 כ-405,000 משפחות (ולהם כ-775,000 ילדים) חיו מתחת לקו העוני, כ-20.2%. עוד אלפי משפחות חיות באזור קו זה ועוברות אותו באחוזים בודדים בלבד.
בחודשים האחרונים הציבור הצביע ברגלים. העוני היחסי במדינה העלה אל מעבר היכולת הציבור להכיל והפך למחאה. הסובלים העיקריים הם המעמד בינוני המצטמק עם השנים והמעמד הנמוך.
מדיניות רווחה ומחאה חברתית בישראל
בחודשים האחרונים התפרצה בישראל מחאה חברתית שכמוה לא ידעה המדינה. מקרית שמונה ועד אילת התמלאו הרחובות באנשים ואוהלים ובקריאות דרישה לצדק חברתי. מחאה שהחלה ממצוקת הדיור, דרך עליות מחירי המזון, עליות גידול ילדים, המיסים ויוקר המחייה בארץ בכללותו. המחאה הצליחה להוציא לרחובות מאות אלפי בני אדם שלא ידעו עד אז כי כל כך הרבה אנשים שותפים למשבר הזה וכי זהו משבר חברתי ולא אישי.
מדיניות הרווחה בישראל השתנתה עם השנים ועברה בהדרגה מסממנים של מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית בשנות ה-60 של המאה ה-20 ועד למדיניות רווחה ניאו ליברלית (מעורבות מינימליסטית מצד המדינה בחברה), אותה אנו מרגישים בשיאה היום. בעולם גלובאלי כוחה של המדינה נשחק קשות אל מול השחקנים הבינלאומיים, התאגידים הגדולים וכוחות השוק הגלובאלי. עם זאת, עדיין למדינה יש כוח רב ומסוגלות למתן את ההשפעות השליליות של המתרחש בזירה הגלובאלית ובזירה המדינית מקומית, ולחזק את ההשפעות החיוביות.
המחאה החברתית הגדולה של השנה נגעה לאותם זכויות חברתיות שלא ממומשות כראוי והייתה לזעקה אל ראשי המדינה לעשות מעשה בנדון. המחאה נגעה לאותה גריעה מתמשכת לאורך השנים בשירותי הרווחה שניתנו על ידי המדינה ובפערים החריפים בין המעמדות בחברה, וכן לריכוזיות והשליטה של מספר חברות מצומצמות במשק הישראלי, דבר המשפיע על יוקר המחייה. המוחים זעקו כנגד עלויות החינוך והדיור הגבוהות, על שירותי בריאות מסובסדים מצומצמים, על יוקר המחייה ועוד.
כולי תקווה כי בתחילתה של שנה חדשה זו נזכה לראות ניצנים של שינוי אמיתי ושל מימוש אמיתי של זכויות חברתיות ולצמיחתם מחדש של שורשי הערבות ההדדית הכל כך חשובה לחברה המגוונת שלנו.
שנה טובה!
