תולדות קהילת "ביתא ישראל"
חג הסיגד, שפירושו סגידה, הוא חג של קהילה יהודית עתיקת יומין, הקהילה היהודית מאתיופיה, הנקראת בשפה הרשמית – קהילת "ביתא ישראל". מרבית הקהילה התגוררה בצפון וצפון מערב אתיופיה, אשר נקראת גם בשם חבש ושוכנת בצפון מזרח אפריקה. הקהילה היהודית באתיופיה החלה לקרום עור וגידים עוד במאה ה-1 לפני הספירה והתהוותה עם השנים כתוצאה מגלי הגירה שונים ממדינות האזור אליה, בעיקר כתוצאה מצרכים כלכליים או מרדיפות. יש הסוברים כי אלו צאצאים של שבט דן, אחרים טוענים כי אלו יהודים שהגיעו עם השנים מתימן וממצרים ואילו אחרים גורסים כי אלו צאצאיהם של שלמה המלך ומלכת שבא. מדובר בעדה יהודית מיוחדת במינה המשתייכת ליהדות המקראית – תנ"כית שלפני עליית החשמונאים לשלטון בארץ ישראל, במאה השנייה לפני הספירה ולא ליהדות הרבנית שהגיעה בשלב מאוחר יותר. השם ביתא ישראל מקורו עוד במאה ה-4 שנועד לציין את השתייכות לקהילה היהודית, לצרכי הבדלה מ"ביתא כריסטיאן", אשר מציין את ההשתייכות לכנסיה הנוצרית.
חגי קהילת ביתא ישראל
קהילת ביתא ישראל חייתה מאות שנים בנתק גיאוגרפי ומורשתי משאר הקהילות היהודיות בעולם, עד כדי כך שהייתה בטוחה מאות שנים שהם היהודים האחרונים ולכן עליהם לשמור בחירוף נפש על מורשתם ועל יהדותם. על כן, שימרה ופיתחה מנהגים הייחודיים רק לה, לצורך שמירת זהותה היהודית.
בגלל הניתוק מן התורה שבעל פה, לא נחוגו שם למשל החגים חנוכה ופורים. אך קיימו מנגד חג משלהם בכ"ט בחשוון: חג הסיגד.
תולדות חג הסיגד
החג מציין את חידוש הברית בימי שיבת ציון, כזכר לאמנת הנאמנות לתורה שכרתו עזרא ונחמיה עם העם, כמתואר בספר נחמיה. החג במהותו הוא חג של השתחוות לאל והוא נחוג חמישים יום לאחר יום הכיפורים, בכ"ט בחשוון ומזכיר את מתן התורה בהר סיני והברית עם אלוהים. לפי מסורת ביתא ישראל אלוהים התגלה למשה בהר סיני לראשונה בתאריך זה.
החג מבטא יותר מכל את הרצון לחזק מדי שנה את הברית עם העם ועם התורה. יהודי ביתא ישראל שחיו בגולה חידשו מדי שנה ברית זו ונהגו בחג זה לבקש מאלוהים להחזירם לארצם, לציון. כמו כן נועד החג לחזק ולשמר את אחדות הקהילה ועידודה לשמירת מצוות היהדות, למרות הקשיים בגולה והקושי כתוצאה מהבידוד משאר העם.
באתיופיה נהגה הקהילה לערוך בחג זה מסע, לעיתים אף של כמה ימים, מאחר ויהודים מכפרים קטנים התקבצו ובאו במיוחד אל הכפרים בעלי הקהילות הגדולות יותר על מנת לחגוג את החג. יום החג החל בצום למרגלות הר גבוה (המסמל היטהרות ומזכיר את מעמד הר סיני), הקרוב למקום מגוריהם. בהר הם עלו אל מתחם מגודר שהוכן מבעוד מועד, שם הונח על ידי הקייסים (מנהיגי הקהילה) הכוהנים אוסף כתבי הקודש שהיווה את ארון הספרים היהודי של הקהילה. בו בזמן נהגה לעסוק שאר הקהילה בטיהור ובניקוי בגדיה לפני העלייה להר (שהתבצעה בבגדים לבנים) ובהכנות לחג. בפסגת ההר נהגו לקרוא פרקים מהתנ"ך ותפילות לחג שחוברו במשך הדורות. המשך היום לווה בסעודה גדולה ששברה את הצום, בשירים ובריקודים.
עליית יהדות אתיופיה לישראל
עם הקמת מדינת ישראל ועם שחרור אתיופיה מהשלטון האיטלקי החלו להישמע הקולות להעלות את יהודי אתיופיה לישראל, אך יש לציין שהיחס הישראלי והנכונות למעורבות לא היה עקבי בין היתר עקב בירוקרטיה ממסדית, חילופי שלטון וחילוקי דעות בין מוסדות שונים באשר לאופן הטיפול וההתנהלות בנושא זה. גם שלטונות אתיופיה לא שיתפו רוב הזמן פעולה ושנים רבות התנגדו לעזיבת היהודים. גלי העלייה העיקריים החלו בשנות ה-70 בהדרגה, כשהגדולים שבהם התבצעו בחשאי רק החל משנות ה-80 של המאה ה-20, בהם "מבצע משה" ו"מבצע שבא" בשנים 84-85 בהם עלו כ-8000 יהודים. במבצע זה חצו היהודים ברגל את אתיופיה דרך סודאן ומשם הועברו בספינות ובדרך האוויר לישראל עד אשר הוכשל המבצע על ידי שליטי סודאן. כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1991 ובלחץ אמריקני על שלטונות אתיופיה, הועלו בידי צה"ל במבצע שלמה רוב רובה של שארית הקהילה היהודית באתיופיה. במהלך של 34 שעות הועלו כ-14,400 יהודים בכ-30 מטוסים ישראלים. איחוד המשפחות והמבצע החשאי המורכב עוררו התרגשות רבה במדינה.
בישראל חיים היום כ-110 אלף נפש מיהודי אתיופיה, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
חג הסיגד בישראל
חג הסיגד ממשיך להיות חג מרכזי עבור יהודי אתיופיה גם בישראל, כאן הוא נחגג בעיקר בכותל המערבי ובטיילת ארמון הנציב בירושלים, אך גם במקומות נוספים. האירוע הוא חגיגה של צבעים לעיניים ומסע אנתרופולוגי בזמן. אנשי הקהילה ובראשם הקייסים (הכוהנים) הולכים במיטב תלבושותיהם המסורתיות וקוראים תפילות. ההתרגשות היא רבה מאוד, מאחר וכל השנים התפללו להגיע לציון, והיום במדינת ישראל חוגגים ביתא ישראל את חג השיבה לציון בירושלים. למרות שהחג עצמו הוא יום אחד היה ועדיין נהוג לשמוח לאחריו מספר ימים. השנה יתפרש החג על פני שבועיים ימים באופן ממלכתי ובהשתתפות נשיא המדינה מר שמעון פרס.
חג הסיגד וקליטת יהודי אתיופיה
ב-30 ביוני 2008 אישרה כנסת ישראל את חוק חג הסיגד, אשר קובע כי חג הסיגד יצוין מדי שנה על ידי המדינה בכ"ט בחשוון בעצרת מרכזית שתאורגן על ידי משרד המדע התרבות והספורט ובפעילויות חינוכיות שייוחדו לחג הסיגד על ידי שר החינוך. החג הוכר כחג רשמי במעמד דומה ליום ירושלים וחג המימונה. כמו כן, החוק מחייב את משרד החינוך ואת המעסיקים במשק להעניק לעובדיהם יום חופשה מבחירה.
זהו צעד חשוב ביותר בתהליך האינטגרציה של הקהילה האתיופית בחברה הישראלית, צעד שמביא להיכרות והזדהות עם קהילה מיוחדת זו ומאידך לתחושת שייכות מצד הקהילה לארץ.
יש הגורסים כי השסעים האופפים את החברה הישראלית הם איום חמור יותר מכל דבר על מדינת ישראל ולכן חשוב וראוי להמשיך בצעדים מסוג זה ולקרב בין הקהילות תוך מתן החופש לשימור השונות שבין כל אחת. לאחר שנים בהם נתקלו בני הקהילה האתיופית בקשיי קליטה רבים ולקשיים אל מול הממסד הדתי ובאווירה ציבורית וחברתית לא תמיד אוהדת, אלו ניצנים ראשונים לשילוב ראוי של קהילה חשובה.
צילום: יעקב ספיר
