מילונו, "מילון בן יהודה" היה אחד מהפרויקטים המפוארים של חייו. "הוא קינא לפועל, ולתואר ולשם…מילים מילים הוא בדה ממוחו הקודח" (מתוך השיר: "אליעזר בן יהודה"). את עשייתו הלשונית עשה בדבקות ומסירות אין קץ.
השפה העברית בעבר
עד סוף המאה ה-19 הייתה השפה העברית שפת קודש. כלומר, שימשה את היהודים אך ורק כלשון קריאה וכתיבה בתפילה ולימודי קודש. השפה העברית המקראית הייתה אחת מהסממנים והיסודות האתניים של היהודים בארץ ובגולה והיא עברה מדור לדור בצורה זו, אך רוב היהודים הדתיים נמנעו מלדבר בעברית בחיי היום יום מחשש לחילול קדושתה.
השפה העברית שהייתה עתיקה חסרה מילים רבות אשר התקופה ושינויי הזמן "חייבו" לצורך דיבור יומיומי בה כמו בכל שפה אחרת. היה צורך להתאים את השפה לרוח הזמן ולהשריש "מילים חדשות על פלטפורמה קיימת" אשר יעשירו את השפה. אליעזר בן יהודה היה מראשי האישים אשר מילאו את הריק הזה בחידושו את השפה העברית.
לידת הישראלי החדש
תחילת שיבתם למולדת של יהודים בעלייה הראשונה הייתה למעשה יריית הפתיחה להחייאתה של השפה העברית, אשר הייתה יסוד משותף וגשר בין היהודים בעולם.
החייאת השפה העברית הייתה אחד האמצעים להתחדשות הלאומית של היהודים בארץ ישראל. למעשה היה בן יהודה חלק ממעצבי הישראלי החדש, "הצבר" הארץ ישראלי ויותר מאוחר של מדינת ישראל. בכך היה חלק ממעצבי החברה החדשה וכור ההיתוך של הגלויות השונות מהן הגיעו היהודים ארצה. השפה העברית הייתה אחד מהיסודות המאחדים והמייחדים את האוכלוסייה היהודית המגוונת לאוכלוסיה הערבית בארץ.
בן יהודה נחשף בילדותו ברוסיה לתנועת ההשכלה באירופה ונשבה בקסמי הרעיון של תחיית השפה העברית. בבגרותו לאחר שעלה ארצה (1881) הוא החל את החייאת השפה בביתו שלו, כאשר הוא ואשתו דבורה החלו לדבר בבית רק בעברית, ובנו הבכור – איתמר בן אב"י, היה הילד הראשון ששפת אימו הייתה עברית!
למחייתו עסק והתפרנס מהדבר שהניע אותו והפך אצלו לדרך חיים- החייאת השפה העברית. בין השאר היה עיתונאי בכתב העת "חבצלת", מייסד עיתונים "הצבי" ו"מבשרת ציון", שם כתב בין היתר תרגומים לעברית של יצירות קלאסיות מהעולם וכן ביטא את דעותיו בדבר התחייה הלאומית. מייסד עיתון הילדים "עולם קטון" ו"העברי הקטן" ומורה בבית ספר אליאנס בירושלים. בנוסף כתב ספרי לימודי בעברית בתחומי הטבע והגיאוגרפיה, מקרא ומשלים לילדים. בכל מקום בו פעל, עשה זאת בעברית, חידש את השפה, המציא מילים וצורות לשוניות רבות, השריש והחדיר את רעיונו ואת השפה העברית המחודשת. בהמשך אף ייסד יחד עם דוד ילין את "ועד הלשון העברית" אשר לימים הפך ל"אקדמיה ללשון העברית" לטיפוח הלשון העברית והרחבת אוצר המילים והתאמתם ליום יום. אחד השיאים היה בהוצאתו את "מילון הלשון העברית הישנה והחדשה".
כמו כל לידה, גם הישראלי החדש לא נולד בקלות והייתה התנגדות טבעית להפיכת השפה העברית לשפת חול מצד חוגים דתיים ביישוב העברי, אשר התלוננו בפני השלטונות הטורקים כי בן יהודה מעודד למרד נגד השלטון. בתגובה אסרו הטורקים את בן יהודה למשך שנה. בנוסף, היו גם זרמים יהודים אשר ביקשו לשמר את שפת הגולה איתה הגיעו ארצה גם בבתי הספר שלהם וגם הם הפעילו מולו לחצים. כנגד כל הסיכויים, בעקשנותו ודבקותו ברעיון ובהצלחתו לסחוף אחריו עוד ועוד יהודים עשה בן יהודה היסטוריה.
אחד השיאים היה ב-1919, כשפנה לנציב הבריטי העליון בארץ, הרברט סמואל בבקשה להכיר בעברית כאחת מהשפות הרשמיות בארץ ונענה בחיוב.
מאורע היסטורי
החייאת שפה איננה דבר של מה בכך, זהו אירוע היסטורי בכל קנה מידה שיש המשווים בערכו לשיבתם לאחר 2000 שנות גלות של יהודים לארץ ישראל, הארץ ההיסטורית של העם היהודי. תרמו לכך רבות הרוחות הלאומיות אשר נשבו החל מהמאה ה-19 באירופה ובעולם. אחד הסממנים עליה נשענה הלאומיות האתנית של היהודים בעולם הייתה השפה העברית המקראית. כשיש שאיפה להגדרה עצמית (הקמת מדינה) בזיקה לטריטוריה מסוימת (ארץ ישראל), טבעי היה לאמץ את השפה העברית כשפה רשמית מאחר והייתה משותפת לכולם, ולהניח מאחור את שלל השפות האחרות מהגלות.
הנצחת דמותו
בשל פועלו חסר התקדים של אליעזר בן יהודה עשה עימו הממסד חסד עם הימים והנציח את פועלו במגוון דרכים. תחיית השפה העברית אמנם לא הייתה מתרחשת ללא פועלם של אישים נוספים, בעיקר מאנשי העלייה הראשונה והשנייה, אך תרומתו הייתה בהחדרת הרעיון ובפעולות הסמליות שנקט על מנת להגשימו, כגון חידוש מילים שנטמעו בשפה, לימוד בעברית, כתיבה בעברית בעיתונות, הוצאת מילון עברי ותרומתו בהפיכתה לשפה רשמית בארץ ישראל.
המדינה שקמה גמלה לבן יהודה על פועלו בדמות רחובות הקרויים על שמו בערים הגדולות וכן היישוב "אבן יהודה" בשרון, הקרוי על שמו. כמו כן, נוצרו בולים בדמותו, שירים נכתבו עליו ועל שמו נקרא "פרויקט בן יהודה"- אשר נועד להעלות יצירות קלאסיות של הספרות העברית לאינטרנט בכך לקרבן לכלל הציבור. בשנת 2007 הכיר ארגון אונסק"ו של האום – ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, באליעזר בן יהודה "כיקיר אונסק"ו" בזכות פועלו להחייאת הלשון העברית בדיבור. אליעזר בן יהודה היה חלוץ בתחומו.
