ירושלים ב-47'
החלטת האו"ם ביום כ"ט בנובמבר 1947 – תכנית החלוקה, קבעה בין היתר את מעמדה של ירושלים כעיר בינלאומית. לפי ההחלטה ירושלים הייתה אמורה להישאר שטח בניהול האו"ם, שלא יהיה שייך למדינה היהודית או מדינה ערבית. ערביי ישראל ומדינות ערב לא קיבלו את תכנית החלוקה, ופתחו במלחמה נגד היישוב היהודי בארץ – מלחמת העצמאות. במהלך המלחמה כבשו הירדנים את מזרח ירושלים, ובתוכם העיר העתיקה והכותל. במשך 19 שנה הייתה בחלקים רבים של העיר חומה, שהפרידה בין ירושלים הישראלית לירושלים הירדנית.
ילדים מציצים מבעד לחור בחומה בעיר
מלחמת ששת הימים
ידיעות על הכנות אפשריות למלחמה מצד מצרים החלו להגיע בחודש ביום אייר תשכ"ז – 1967, 19 שנים בלבד לאחר הקמת המדינה. המצור הערבי הלך והתהדק סביב מדינת ישראל הקטנה, והתחושה היתה קשה. בבוקר יום שני, כ"ו באייר תשכ"ז (5 ביוני 1967) יצא חיל האוויר הישראלי להתקפת מניעה, ובתוך שלוש שעות השמיד את רוב מטוסי הקרב של מצרים וסוריה, והוציא מכלל פעולה את מרבית שדות התעופה שלהן. גם בחזית הירדנית המצב היה קשה: כבר בשעות הראשונות של המלחמה התברר, כי אי אפשר לעצור עוד את ההתדרדרות: צבא ירדן השתלט על ארמון הנציב, ואיים על הר הצופים, ועל מקומות נוספים בירושלים.
ממשלת ישראל השיבה מלחמה, וצה"ל קיבל הוראה לתקוף בחזית הירדנית. במהלך הלחימה פרצה חטיבת הצנחנים לירושלים המזרחית וניהלה קרבות מרים במאמץ להגיע להר הצופים ולמנוע את כיבושו בידי הירדנים. בבוקרו של יום שלישי, למחרת פרוץ המלחמה, היו הר הצופים והדרך אליו בידי צה"ל. כוחות הצנחנים כיתרו בשלב זה את העיר העתיקה – אך עדיין לא נכנסו אליה.
מיומנו של הרב גורן
הרב גורן – הרב הצבאי הראשי שנכנס עם החיילים הראשונים למתחם העיר העתיקה, מתאר בפרקי יומנו האישי:
"מוטה (מוטה גור) היה מדוכא מאוד. הוא הודיע לי כי קיבל פקודה לא להיכנס לעיר העתיקה, כי אם להקיף את העיר העתיקה מכל הצדדים אבל בשום פנים לא להיכנס פנימה, והוסיף שכנראה שהמדיניות היא להשאיר את העיר שבין החומות לערביי העיר מבלי לכבוש אותה. על זה עניתי לו שאילו הייתי אני במקומו לא הייתי יכול להתאפק כאשר נקרית לידי הזדמנות היסטורית כזאת לשחרר את הר הבית אחרי אלפיים שנה. מה היה קורה? היו מעמידים אותי למשפט והיו דנים אותי למאסר? מוטב לחיות כל החיים בבית סוהר כשירושלים והר הבית משוחררים מאשר להיות משוחרר וירושלים תהיה משועבדת. הוספתי לו עוד שאין הדברים מיועדים להשפיע עליו להפר את ההוראות, אלא אני רק מביע את הרהורי לבי בשעה הרת גורל זו לעם היהודי. יתכן וזו הזדמנות חד פעמית שניתנה לנו מן השמים להחזיר את גזילת הדורות של ירושלים ומקום המקדש לעם היהודי ואי כיבוש העיר לעת כזאת עלולה להיות בכיה לדורות וחטא שלא יכופר. אבל יש לנו אמון מלא בגורמים המוסמכים שבודאי יודעים מה שהם עושים וכי הענין של ירושלים יקר גם להם באותה מידה כמו שלנו.
הוספתי עוד שבכל זאת אל יתייאש. אני סמוך ובטוח שהזדמנות היסטורית זאת לא תוזנח וכי הפעם נזכה לשחרור ירושלים והר הבית ויש להתכונן לכך מבחינה נפשית…"
הר הבית בידינו
ביום רביעי לפנות בוקר נתן שר הביטחון, משה דיין, הוראה לכבוש את ירושלים העתיקה – "במהירות האפשרית". בעקבות הוראת הממשלה פרצו חיילי חטיבת הצנחנים, בפיקודו של מוֹטָה גור, לעיר העתיקה, ונכנסו אליה דרך שער האריות. בשעה 10:00 בבוקר הודיע מוטה גור במכשיר הקשר: "הר הבית בידינו, עבור!… כל הכוחות חדל אש. עבור!"
© RomKri תבליט האריות על שער האריות
ממשיך הרב גורן ביומנו:
"הצעתי לערוך את טכס התפילה הראשון ליד הכותל המערבי. ואז ברכתי בשם ובמלכות ברכת "שהחיינו"… אחרי כן אמרתי "קדיש" לנשמות החללים, וסיימתי ב"אל מלא רחמים" לעילוי נשמות הקדושים שנפלו במלחמה "הזאת", מאחר שלא נקבע עדיין שם למלחמה. בעת אמירת "אל מלא רחמים" פרצו הנוכחים בבכי. הדמעות חנקו את גרוני והייתי נאלץ להפסיק באמצע, לבסוף גמרתי את האזכרה ואז עמדו כולם דום ושרנו "התקווה". התנשקתי עם אלוף הפיקוד ועם קצינים ולוחמים אחרים והתחלתי לשיר "לשנה הזאת בירושלים הבנויה" (שיניתי בזאת את הנוסח המקובל בתפילת נעילה ובהגדה של פסח, ובמקום 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה' אמרתי 'לשנה הזאת בירושלים הבנויה'.) "
הרב גורן בעת שחרור הכותל
ירושלים המאוחדת
לאחר ניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים, קיבלה הכנסת שלוש הצעות חוק שהגישה הממשלה. החוקים שהתקבלו קבעו הלכה למעשה את איחוד ירושלים ונתנו תוקף משפטי לחוק הישראלי בכל שטחה של העיר המאוחדת. שטחה של העיר המאוחדת גדל פי שלושה, מ- 38,100 דונם ל- 110,000 דונם. בהחלטת הממשלה שהתקבלה ב-12 במאי 1968 נקבע כ"ח באייר, יום שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, כיום חגה של ירושלים, המסמל את הקשר ההיסטורי של העם היהודי לעיר.
בשנת 1980 במלאות 13 שנה לאיחוד ירושלים, נחקק חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, הקובע כי ירושלים היא בירת מדינת ישראל. חוק המחזיר עטרה ליושנה, שכן 3000 שנה קודם לכן קובע המלך דוד את ירושלים לעירו ולבירת הארץ.
זכינו בדורות האחרונים לראות עין בעין בהתקיימותה של נבואת זכריה (ח'/ד')- "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים, ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה". על פי נתוני הלמ"ס משנת 2009, בירושלים חיים 772,982 תושבים. ביום חגה של ירושלים אנו מאחלים לה המשך צמיחה ושגשוג, לתפארת מדינת ישראל והעולם כולו.
