בין רבין לגדליה

אחד מהאירועים הדרמאטיים ביותר בתולדות המדינה התרחש בי"ב בחשוון, לפני 17 שנים – רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. את הרצח מזכירים במדינת ישראל ביום זיכרון רשמי. המאמר הבא מתאר את סיפור הרצח, את האווירה שקדמה לו ואת הקשר בינו לבין רצח פוליטי אחר שהתרחש לפני יותר מאלפיים שנים, שאותו מציינים היהודים אף ביום תענית – רצח גדליה בן אחיקם.

רצח רבין ארע בליל י"ב בחשוון תשנ"ו, 4 בנובמבר 1995, בשעה 21:42 בכיכר "מלכי ישראל" (לימים "כיכר רבין") בתום עצרת תמיכה בהסכמי אוסלו תחת השם "כן לשלום ולא לאלימות". עם סיום העצרת, כאשר צעד רבין במדרגות אל עבר מכוניתו הפתוחה, נורו לעברו שלוש יריות. שתיים פגעו בגופו ואחת פגעה במאבטחו. רבין הוחש במהירות אל מכוניתו והובל למרכז הרפואי תל אביב, שם נפטר מפצעיו כעבור ארבעים דקות.

רצח רבין ארע בליל י"ב בחשוון תשנ"ו, 4 בנובמבר 1995, בשעה 21:42 בכיכר "מלכי ישראל" (לימים "כיכר רבין") בתום עצרת תמיכה בהסכמי אוסלו תחת השם "כן לשלום ולא לאלימות".

האווירה הציבורית טרם הרצח

לפני שנעסוק בהשלכותיו החברתיות והאחרות של הרצח, בוא נבין קודם כל מה גרם לכך. במהלך יצירתם של הסכמי אוסלו, הלכו וגברו קולות בקרב הציבור הישראלי שיצאו כנגד חתימת הסכמי השלום. חלק טענו שההסכם מסכן את ביטחונה של ישראל בעוד אחרים טענו שהחזרת שטחים כמוה כצעד המתנגד לצו האלוהי. טענה נוספת שהועלתה על יד המתנגדים להסכם השלום הייתה שלממשלה ברשותו של יצחק רבין אין לגיטימיות לפעולה מדינית, בעיקר משום שהיא נשענת על קולותיהם של חברי כנסת ערביים (על אף שקולות הערבים במדינת ישראל, שווים בכוחם לקולות היהודים). הם ראו ביצירת הסכמי השלום על ידי רבין קשירת קשר עם האויב ועל כן הרבו להשתמש במילים כמו "בוגד" ו"בגידה". מהנקודה הזאת והילך החל תהליך ההידרדרות מן הבחינה המוסרית והערכית ביחס אל מנהיגי המדינה. כך, במהירות יחסית, התלהטו הרוחות עד מאוד ואלו שכנעו אדם בודד אחד לקחת את גורל האומה בידיו ולרצוח את ראש הממשלה. יגאל עמיר, הרוצח, האמין כי הסכמי אוסלו מהווים סכנה קיומית אמיתית למדינת ישראל ובאמצעות הרצח קיווה למנוע את מימשום.

החברה הישראלית בעקבות הרצח

ניתן ללמוד רבות על החברה הישראלית ועל הטלטלה שעברה בעקבות הרצח מתוך דבריה של וועדת שמגר שהוקמה מייד לאחר האירוע הדרמאטי:

"מאז כינונה של מדינת ישראל היה כוחה בשילוב ובאיזון ההכרחיים בין טיפוח כוחה, לבין ההגבלות המוסריות שנטלה על עצמה. גאוותה של מדינת ישראל כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, הייתה בין השאר בכך שתופעות שליליות, כגון רצח פוליטי, אינן מצויות בתרבות הפוליטית שלה. ראינו את עצמינו משוחררים מלחצים של אלימות פנימית, שאפיינה לא אחת, מדינות אחרות באזור. לא העלנו על דעתנו כי חשבונות פוליטיים או מחלוקות אידיאולוגיות יוכרעו במדינת ישראל בלחיצה על ההדק. לא האמנו כי יישוב מחלוקות אידיאולוגיות נמצא בטווח של ירייה. סירבנו להשלים עם המחשבה כי שפיכות דמים בין יהודים תהפוך להיות דרך שאיש או קבוצה, ויהיו קיצוניים ככל שיהיו, תתייחס אליה כאמצעי שניתן לנקוט בו במסגרת של מאבק פוליטי אידיאולוגי. האמנו כי כוחנו המוסרי יעמוד לנו לעצור את התהליכים השליליים. שלוש יריות אקדח ב-4 בנובמבר 1995 שינו כליל את הנחות היסוד האמורות. מדינת ישראל שלאחר רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל, לא תשוב להיות מה שהייתה לפניו".

רצח גדליה בן אחיקם

רצח רבין איננו הרצח הפוליטי הראשון בהיסטוריה היהודית בו יהודי נרצח על ידי יהודי אחר. אחד ממעשי הרצח הראשונים על רקע זה, הוא רצח גדליה בן אחיקם המוזכר בספרי מלכים ובספר ירמיהו. הרצח קשור היסטורית לחורבן בית המקדש הראשון, מייד לאחר כיבוש הארץ על ידי הבבלים והגליית העם מארצו. למרות הגלות הגדולה שנכפתה על עם ישראל, נותרו בשטחיה של ארץ יהודה עדה קטנה של יהודים בראשם עמד גדליה בן אחיקם. מי שמינה אותו היה נבוכדנצאר, מלך בבל. גדליה אסף את כל פליטי החורבן, הנהיגם בחוכמה רבה והצליח לשקמם מן הבחינה הכלכלית והרוחנית. ברבות הזמן קם לו מנהיג מתנגד בשם ישמעאל בן נתניה, שבסופו של דבר רצח את גדליה. יש האומרים, שזה קרה משום שרצה את הבכורה לעצמו ויש האומרים, שהסיבה היא אי הסכמה עם דרכו הפוליטית והמדינית. תהא הסיבה אשר תהא, מייד לאחר הרצח לקח נבוכדנצאר את ההנהגה לידיו והאוטונומיה היהודית הקטנה שעוד שרדה בארץ יהודה התפוררה.

מעניין יהיה להשוות את האופן בו זכרה החברה היהודית את רצח גדליה במשך הדורות אל מול האופן שבו החברה הישראלית זוכרת ומזכירה את רצח רבין. ומה, אם בכלל, היא לומדת מתוך אותם מעשי רצח פוליטיים. לכל חברה ישנם מנגנונים של זכירה סלקטיבית, כלומר היכולת שלה לבחור במאורעות היסטוריים שמתאימים לה ולהדיר מעליה, למחוק, את אלו שאינם מתאימים לה. לעיתים נדמה כי למרות שהחברה הישראלית יודעת לזכור את ניצחונם של המכבים על היוונים בחנוכה ואת יציאת בני ישראל מחורבותיה של מצרים ביד רמה, היא יודעת גם לשכוח ולהשכיח את הפינות האפלות יותר בהיסטוריה שלה כדוגמת רצח גדליה והצום המתלווה אליו אחת לשנה. ולראייה, תסתכלו סביבכם, כמה מאיתנו באמת יודעים את סיפור הרצח של גדליה בן אחיקם וכמה מאיתנו נותנים לליבנו להיפתח אל הלקחים החשובים שצריכים להילמד מתוך מעשה רצח זה?

אלא שהסיפור לא נלמד והלקח כנראה לא הופנם, וב-4 בנובמבר 1995 נרצח פעם נוספת מנהיגם של היהודים היושבים בארצם. אכן, לאחר הרצח נוצר קישור מתבקש בין הרצח של גדליה בן אחיקם לבין רצח יצחק רבין ז"ל בעיקר מתוך ההיבטים המוסריים והפוליטים של השניים. אך ההשוואה בין שני מעשי הרצח המתעובים האלו מלמדת אותנו משהו גם על האופן שבו אנחנו זוכרים את "ההיסטוריה הרעה" שלנו וכיצד אנחנו מוחקים אותה מליבנו לאט לאט. אז כאמור, סיפור גדליה בן אחיקם כמעט ולא מוזכר בקרב הציבור הישראלי ויש מאלו הצמים את "צום גדליה" בג' בתשרי שלא תמיד זוכרים לשם מה בכלל הם עושים כן. בדומה מאוד, גם זכרו של יצחק רבין, והדרך בה הסתיימו חייו, הופכים להיות אט-אט יותר ויותר מטושטשים עד כדי כך שיום הזיכרון הממלכתי ליצחק רבין נכשל בניסיונו להתנחל בלב הציבור הישראלי. עברו קצת יותר מאלפיים שנה מאז רצח גדליה בן אחיקם. האם ייתכן כי פחות משני עשורים לאחר רצח רבין יספיקו לנו על מנת לשכוח הכל? נדמה לאחרונה שכן, שהרי רק השבוע הזהיר אותנו ראש השב"כ מפני רצח פוליטי נוסף המתרגש עלינו ומכרסם במהירות רבה באושיות המוסר, הפלורליזם הרעיוני, הסבלנות וחופש המחשבה. אלו מהווים את אבני היסוד של החברה הישראלית. חברה בה גם אתם לוקחים חלק ואחריות. חברה שגורלה מוטל בין השאר גם בידכם.

להורדת מסמך ליום הזכרון ליצחק רבין למנהלי בתי הספר

כניסה לאתר פעילות ליום הזכרון ליצחק רבין

שייך לנושאים: ,  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>