אושפיזין

משלושת הרגלים, חג הסוכות הוא אולי החג השמח ביותר. לא חס וחלילה שאין שמחה בפסח חג חירותנו ובשבועות יום מתן תורתנו, אך השמחה אצלם נמצאת תחת כובד המשקל ההיסטורי, תחת יראת קדושה אדירה ומתח רוחני אדיר. בפסח מספרים אנו בחירות וגם על העבדות הקשה, ולשבועות ושמחת קבלת תורה מתלווה הזיכרון המריר של חטא העגל ונדודים 40 שנה. רק סוכות חף מכל זה, חג הוא לשמוח בו ולהלל, חג בו עם ישראל יוצא מביתו לשבת במרחב הציבורי, כאותם ימי נדודים. ואולי זו אחת ממטרותיו, לקרב את עם ישראל? רמז לכך ניתן למצוא בהופעתו ההיסטורית בתנ"ך.

התמקדות של ירבעם דווקא בחג הסוכות, בכוונה לנתק בין העם ביהודה לעם בישראל, היא עדות לחשיבות החג לאיחודו של עם ישראל.

צילום: רון אלמוג

פילוג הממלכה וקרע הסוכה

ירבעם בן-נבט, מלכה הראשון של ממלכת ישראל לאחר הקרע, חיפש כיצד למנוע מהעם למרוד בו ולשוב לבית-דויד: "וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם, בְּלִבּוֹ: עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה, לְבֵית דָּוִד אִם-יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית-יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם, וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל-אֲדֹנֵיהֶם, אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַהֲרָגֻנִי, וְשָׁבוּ אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ-יְהוּדָה." (מלכים א', י"ב, כ"ו-כ"ז).

הפתרון שמצא היה להעמיק את הקרע גם למימד הפולחני, על-ידי הצבת שני עגלי זהב בבית-אל ודן והפניית הפולחן אליהם: "וַיַּעַשׂ, שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם–הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּשֶׂם אֶת-הָאֶחָד, בְּבֵית-אֵל; וְאֶת-הָאֶחָד, נָתַן בְּדָן. וַיַּעַשׂ, אֶת-בֵּית בָּמוֹת; וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם, אֲשֶׁר לֹא-הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי." ונוסף על השבת העגל (שוב אותו עגל ארור!) לעם ישראל, גם דחה את חג הסוכות בחודש: "וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ–כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל, אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי–בַּחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-בָּדָא מלבד (מִלִּבּוֹ); וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר."

לא מצוין שדחה אף חג אחר והרי אם היה דוחה את פסח או שבועות לא היה הכותב רואה לציון את הדבר? ואם לא שינה את תאריכם של חגים אחרים, הדבר רק מדגיש את ייחודו של חג הסוכות. התמקדות של ירבעם דווקא בחג הסוכות, בכוונה לנתק בין העם ביהודה לעם בישראל, היא עדות לחשיבות החג לאיחודו של עם ישראל.

שיבת ציון והסוכה

כמה מאות שנים אחרי הקרע בממלכה, שבו היהודים לארץ-ישראל לבנות מחדש את ביתם. במעמד זה, ביקשו מעזרא הסופר לבוא ולהקריא להם מספר התורה: "וַיֵּאָסְפוּ כָל-הָעָם, כְּאִישׁ אֶחָד, אֶל-הָרְחוֹב, אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמָּיִם; וַיֹּאמְרוּ, לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר–לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל. וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת-הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, וְכֹל, מֵבִין לִשְׁמֹעַ–בְּיוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וַיִּקְרָא-בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמַּיִם, מִן-הָאוֹר עַד-מַחֲצִית הַיּוֹם–נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, וְהַמְּבִינִים; וְאָזְנֵי כָל-הָעָם, אֶל-סֵפֶר הַתּוֹרָה. "

וקריאת התורה לא נפלה בחודש השביעי לא על א' בחודש ולא על יום כיפור, כי אם על חג הסוכות. ובשומעם את מצוות חג הסוכות מייד יוצא כל העם לשבת בסוכות, "אִישׁ עַל-גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם". בנוסף, סוכות גם מוקמות במרחבים ציבוריים: "וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים–וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם, וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם". כל העם יושב בסוכות ועושה שמחה גדולה, חוגג איש עם רעו חג סוכות כמוהו לא היה מאז ימי יהושע בן נון (ימי כניסת אבותיהם לראשונה ארצה): "וַיַּעֲשׂוּ כָל-הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן-הַשְּׁבִי סֻכּוֹת, וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת–כִּי לֹא-עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן-נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַהוּא; וַתְּהִי שִׂמְחָה, גְּדוֹלָה מְאֹד."

שוב, חג הסוכות בא ומקרב בין הפרטים בעם לכדי קהל, לישות לאומית אחת.

סוכת אחרית הימים

ולבסוף, חג הסוכות מופיע בנבואת אחרית הימים של זכריה. שם מבטיח הנביא כי כל העמים יעלו לירושלים לחגוג את חג הסוכות: "וְהָיָה, כָּל-הַנּוֹתָר מִכָּל-הַגּוֹיִם, הַבָּאִים, עַל-יְרוּשָׁלִָם; וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת, וְלָחֹג, אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת. " דווקא בחג הסוכות יעלו כל משפחות האדמה לירושלים, ביום בו מתקרב איש ישראל לאחיו בשמחה ובצהלה.

ולכן, נסכם את שאמרנו כאן בברכה – שיבקרו אצלכם לא רק אושפיזין קדושין, אלא גם "סתם" אושפיזין. כי אין שמחה אמיתית אלא בחיק משפחה וחברים וכידוע "כל ישראל אחים".

חג סוכות שמח!