מים משמים בכנען הקטנה
הילדים שרים עם בוא החורף 'גשם גשם משמיים, כל היום טיפות המים', ובבתי הכנסת מתפללים יהודים 'ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה'. כולם נושאים עיניים אל שמיים ומצפים לענן שיבוא ויחדש פני אדמה.
מפרספקטיבה יהודית, הרי שלא רק סקרנות יש כאן כי אם גם מבחן ומבט מוסרי, שהרי בכל יום מעיד המתפלל בקריאת שמע כי אם ייטבו מעשיו בעיני מרום הגשם ירד ואם לאו השמיים נחושת והאדמה ברזל. ואכן התלות היומיומית בכמות המשקעים מיוחדת במקרא לארץ ישראל ומנוגדת אל ארצות אחרות:
כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: (דברים י"א)
בניגוד לצויזלזציה ממנה יצאנו – מסופטאמיה (=בין הנהרות) אשר התפתחה על גדות הפרת והחדקל. ובניגוד לצויליזציה אליה השתעבדנו – מצרים אשר התפתחה על גדת הנילוס. ארץ כנען היא ארץ צמאה בין ארצות שופעות מים. ארץ אשר עיניה נשואות לשמיים ועיני אלוהים בוחנות אותה.
ציון – ציה : מים בירושלים
אם נמקד את המבט בירושלים נגלה מצב קיצוני עוד יותר. ירושלים נבנתה, כנגד כל הגיון טבעי, על גבול המדבר. שמותיה העתיקים של העיר מבטאים זאת. השם העתיק של ירושלים, 'ציון' נגזר מהמילה 'ציה'. כלומר לומר אני 'ציוני' פירושו לומר אני 'מדברי'. ואף הקידומת של השם 'ירושלים' מגיעה אולי ממים (יארשלם – יארקון – יארדן, יארמוך ועוד). ואם כן שמותיה של ירושלים נים בין מדבר לבין המעיין.
סוד המעיין
אפשר להבין עתה את המקום הדרמטי שתופס מעיין השילוח) שנקרא גם מעין הגיחון) בתולדותיה של העיר. המעיין אשר הוא הגדול ביותר מבין מעיינות גב-ההר בארץ ישראל מהווה את הסיכוי היחיד של ירושלים לשרוד על גבול ספר המדבר. אשר על כן, המאמצים להגן עליו, לשמור עליו ולשאוב ממנו מים עמדו במוקד חייהם של מגיני ירושלים בתקופות הקדומות.
הארכיאולוגיה הירושלמית מספרת את סיפורו של המעיין. סיפור מורכב כל כך עד אשר חפירות של 150 שנה (!) לא הצליחו לפענח עד תום את סודו. המסע אל המעיין החל עם גילוייו של פיר וורן על ידי החופר הבריטי צ'ארלס וורן (בשנת 1867) ונמשך לאורך השנים על ידי חופרים שונים מעמים שונים, הגדולים שבהם היו החוקר הצרפתי האב לואי איג ונסאן, החוקרת הבריטית קתלין קניון, ההרפתקן סיר מונגיו פארקר וכמובן החוקרים הישראלים פרופ' יגאל שילה, וב15 שנה האחרונות פרופ' רוני רייך ואלי שוקרון.
150 שנות חפירה אמנם לא פענחו את כל סודותיו של המעיין אך חשפו לעין המבקר מערכת מורכבת ומפותלת של פירים, מגדלי שמירה, תעלות, מנהרות, ונקבות אשר כל תכליתן לנתב את המים בבטחה אל מקום מוגן ולאפשר לשואבים דרך נכונה לשאוב.
זה לא רק מעיין – זה גם סמל…
לא ייפלא, מדוע כאשר הנביא ישעיהו עומד במאה השמינית לפנה"ס ומתחנן אל תושבי ירושלים לא לנטוש את בית דוד הוא משתמש בדימוי הבא: 'יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט', כלומר מלכות בית דוד, החיובית בעיני הנביא, מומשלת למעיין. הבגידה במלך היא בגידה במעיין המהווה את הסמל האולטימטיבי של ירושלים.
שנים לפני כן, כאשר מבקש דוד למנות את בנו שלמה ליורש הוא אומר לנאמניו 'קחו את שלמה בני והרכבתם אותו על הפרדה והורדתם אותו אל גיחון'. בניגוד אולי למצופה מקום ההמלכה אינו אולם הכס ואף אינו פסגת הר הבית, אלא המעיין הצנוע במורד הגבעה.
אך נדמה כי העדות היפה ביותר על מקומו של המעיין בסיפורה של העיר אינה לקוחה מהארכיאולוגיה אלא מהנבואות העתיקות על ירושלים. נביאי ירושלים שפעלו בעיר על סף מדבר וחורבן, כתבו כי באחרית הימים 'יצאו מים חיים מירושלים'. ציון, שוב אינה ציה, אלא מקור מים למדבר הצמא הנמצא בקרבתה. המדבר אינו פולש אל העיר אלא המעיין משקה את המדבר.
המשוררת יונה וולך כתבה באחד משיריה היפים על מעיין נסתר הנובע בתוך ליבה. ואולי אף בתוך ירושלים, נובע מעיין נסתר, הזורם לו בתוך פרקי החלום שביחזקאל וזכריה, שוטף לו אל פרקי המשנה ומהרהר בלאט ביום שבו יצאו מים חיים מירושלים.
יונה וולך
בנקיק נסתר בצוקים
איילה שותה מים
מה לי ולה
אלא צוקי ליבי
אלא מעיין חיי
אלא נסתר
איילה
מה לי ולה
אלא אהבתי
לשיר המלא
בואו לטייל!
בשנים האחרונות סודותיו של השילוח הולכים ונגלים, והתעלות אשר הסעירו את דמיון הארכיאולוגים הפכו ליעד טיול מושג עבור הורים וילדים, תלמידים ומורים. המבקר בעיר דוד
יכול לרדת אל מתחת ל'קרית השלטון' העתיקה (שטח G) אל עבר פיר וורן לחצות את המנהרה התת קרקעית ולהגיע אל מעיין הגיחון. הנועזים שבין הקוראים יכולים להמשיך הלאה אל בטן האדמה במנהרה תת-קרקעית של 533 מטרים. הנועזים פחות, יכולים לצאת החוצה דרך תעלת מים כנענית קצרה (120 מ') אל האויר הפתוח והצלול כיין.
הסיור הווירטואלי נמצא כאן
המאמר פורסם באתר 70 פנים
