ארכיון תג: חגים

במאמר הקודם עמדנו על היות השעבוד במצרים לא רק פיזי, כי אם ובעיקר רוחני. שעבוד בו "קוצרה" רוח העם ואט-אט תחת כוח הרגל נהפך מעמדו כעם עבדים למעמדו הטבעי. לכן לא ניתן להוציאו ממצרים. דרושה התערבות על-טבעית. במילה אחת: חירות – הנדרשת לשחרור העם מכבליו "הטבעיים". דבר זה כבר נרמז בתשובת האל לשאלת משה "הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם".

חג הפסח הוא חג חירותנו, בו אנו חוגגים את שחרורנו מעול המצרים – כמאמר הכתוב, "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אבל, מהו בדיוק שחרור זה?

מיהו אותו "פורים"? זו כבר שאלה קשה יותר – כפי שבחג היהודים חובשים אין ספור מסכות, כך פורים אסף לעצמו עם השנים מסכות שונות: פרשנויות למוטיבים בו, לרעיונות מאחוריו ולדמויות המרכזיות במגילת אסתר. אחר המסכות המרכזיות האלה נעקוב ברשימה הבאה.

מכל חגי ישראל, רק בחנוכה ניתן דגש כה רב לאויב אשר עמד בשערנו. בחנוכה – יוון ההלניסטית מושמת על שולחן הניתוחים וכל פן בה נבחן עד היסוד. מדוע? כי בחנוכה באים ומתנגשים שני קטבים, שני קטבים שמגדירים את עולמנו: מן העבר האחד תורת ישראל ומן העבר האחר פילוסופית יוון

מה מבדיל בין סוכה לבית? בית לוקח חלק מן המרחב הכללי וסוגר אותו לשימוש פרטי. "כל אדם מלך בביתו", כל אדם יושב בממלכה קטנה משלו. סוכה לעומת זאת רק תוחמת חלקית את המרחב הכללי, עם קירותיה הארעיים והסכך הירוק. בישיבתנו בה לא ניתן לחסום את קולות הרחוב והמרחב בחוץ, את התחושה שעל אף היותנו יושבים בסוכה שלנו, אנו יושבים בסוכה רחבה יותר – סוכת עם ישראל.